במגזר החרדי, קדושת הנישואין וקדושת המשפחה הם ערכים חשובים מאין כמוהם. השאיפה הגדולה ביותר עבור זוג שבא בברית הנישואין היא לשמור על שלום בית לאורך כל חייהם, כך שלא יווצר שום סיכון שעלול לפרק את התא המשפחתי.
גם כיום, רוב הזוגות נישאים כתוצאה משידוך. החיבור בין שני אנשים שלא בחרו זה בזה מביא עמו הבנה עמוקה שעל שלום הבית, על ההבנה והחברות, יש לעבוד. כך שערך שלום הבית מגיע כמובן מאליו בחברה החרדית הרבה יותר מאשר בחילונית. מצד שני, דווקא אותם שידוכים, שלרוב לא מבוססים באמת על התאמה בין בני הזוג, הם אלו שמובילים פעמים רבות לצורך בתהליכי שמירה על שלום בית, כי השניים פשוט לא מצליחים להסתדר.
גירושין, בעיקר בעבר, נחשבו לדבר חמור מאוד בחברה החרדית. כיום ישנה מעט יותר פתיחות בנושא, אך עדיין בני זוג שמתגרשים ירגישו לרוב מסומנים ומוכתמים, ויתקשו בהקמת משפחה חדשה. בין אם מדובר בסביבה פתוחה לכך יותר או פחות, ניתן לומר שכלל במגזר החרדי גירושין הם ללא ספק המוצא האחרון.
שמירה על שלום בית במגזר החרדי
כאשר נוצרים ויכוחים, ריבים, בעיות ואי הסכמות או מצבים חמורים יותר, יש צורך להתחיל בתהליך של שלום בית, ליווי וייעוץ שינסה לגשר ולפשר בין בני הזוג, ולהביא לא רק למצב של פשרה אלא ממש של חיבור מחדש. הנטייה הרווחת בקרב המגזר החרדי היא להשאיר את פתרון הבעיות בקרב הקהילה ולפנות אל רבנים שמתמחים בשלום בית, ולעבור בעזרתם את התהליך.
אך יחד עם הפתיחות ההולכת וגדלה בנושא, ישנה מגמה מסוימת דווקא לפנות אל גורמים שמחוץ לקהילה החרדית, על מנת לשמור על העניין כמה שיותר מושתק, בקרב בני הזוג בלבד, וכך למנוע מהקהילה לסמן אותם ולהכתים את שמם.
במקרים רבים, גם כאשר ישנן בעיות חמורות בתוך המשפחה, כמו למשל אלימות, הנטייה היא לשמור על שלום בית באמצעות שתיקה. גם על מנת לא לפרק את הנישואין וגם בגלל הבושה שבחשיפת המצב. גם במצבים כאלו חשוב מאוד לפנות לגורמים מוסמכים, בין אם הם רבנים או אנשי מקצוע אחרים, ולדבר על הבעיות בכנות. לחיות יחד בשתיקה מתוך פחד או בושה – זו לא המשמעות של שלום בית אמיתי.
